זכות השתיקה בחקירה

שאלת זכות השתיקה עולה בעת חקירה, כאשר הנחקר נמצא בדילמה, האם לשתף פעולה עם חוקריו ולענות לשאלותיהם, או להימנע מלשתף עמם פעולה.
מדוע דילמה? משום שנחקר שמצהיר הצהרות פזיזות עלול לגרום לעצמו נזקים כבדים בגלל חוסר הבנה מלאה של הדברים. מצד שני, נחקר שמשתף פעולה עם חוקריו ונוטע בהם את התחושה ש"אין לו מה להסתיר", יוצר אצל החוקרים ובבית המשפט רושם שהוא אמין.
זכות השתיקה היא זכותו של הנחקר שלא לשתף פעולה עם חוקריו, והיא מהווה מכשיר רב-ערך בשמירה על זכויותיו. היא מאפשרת לו להימנע מלהפליל את עצמו, תוך שהיא מתקנת פער ביחסי הכוחות בינו לבין החוקר שלו. בעוד שהחוקר הוא בעל ניסיון רב בתרגילי חקירה, יודע ומכיר את החוק, הנחקר לא תמיד מכיר את זכויותיו, ולא תמיד מודע להשלכות המשפטיות של דברים שהוא אומר בתמימותו בחקירה.
בדברים שנחקר אומר בחקירתו ניתן להשתמש כראיה בבית משפט – ואפילו לדברים שהוא אומר בתמימותו ומבלי לדעת שהוא נחקר באותו רגע (כמו למשל, בשיחה עם סוכן סמוי). צריך לזכור שבישראל קיימת תפישה שלפיה "אי ידיעת החוק איננה פוטרת מעונש". על כן, כל טעות תמימה בניסוח, בפירוש ובהבנת דברים עלולה לעלות לנחקר ביוקר רב – ורצוי תמיד לפנות לייעוץ משפטי מסודר מוקדם ככל האפשר.
חשוב לציין שלנחקר עומדות זכויות נוספות בעת החקירה. הזכות הבסיסית ביותר, שאותה אין להפר, היא שדבריו של הנחקר לא יסולפו ולא ישונו, אלא יתועדו ככתבם וכלשונם.
בסוף חקירה מסודרת, ישנו הליך שבו הנחקר מתבקש לחתום על עדותו, כדי לוודא שדבריו לא שונו או נוסחו אחרת ממה שהתכוון על ידי החוקר. זכותו של נחקר שמרגיש שהדברים שאמר לא קיבלו ביטוי הולם ומדויק מצד החוקר לרשום זאת במפורש על גבי טופס גביית העדות. הוא רשאי שלא לחתום על עדותו, עד שהיא תתוקן לשביעות רצונו המלאה – וחשוב להקפיד על כך. אם ירצה, הנחקר גם רשאי לכתוב את גרסתו בעצמו ובכתב ידו.
חשוב להדגיש, שהזכות להתייעץ עם עורך דין היא זכות בסיסית בישראל, אולם שימוש מופרז בזכות השתיקה עלול לפעול לרעת הנחקר, הן בעת ששופט ישקול באם להאריך את מעצרו, והן במהלך המשפט, עלולה השמירה על זכות השתיקה לשמש "דבר מה נוסף" לחיזוק חומר הראיות כנגד הנאשם.לכן רצוי לנחקר המבקש לשמור על זכות השתיקה עד שיפגש עם עורך דינו לדאוג שהדבר ירשם בפרוטוקול החקירה.